החלטה בתיק פש"ר 001001/04

עסקינן בבקשה להורות לכונס הנכסים להשיב למבקשת כל סכום אשר יקבל, אם וככל שיקבל, מעיריית ירושלים, בכל הליך שהוא, בגין תשלומי אגרות שילוט אשר שילמה החברה לעירייה, זאת בהתייחס לתשלומי אגרות שילוט אשר שולמו ע"י המבקשת לחברה בהתאם להסכם ביניהן מיום 23.6.1999, לתחזוקת מתקני פרסום בירושלים ולתפעול המסחרי על גביהם.

המבקשת והחברה חתמו ביום 23.6.1999 על הסכם, על פיו המבקשת תתפעל ותתחזק מתקני פרסום בעיר ירושלים, שהחברה זכתה בהפעלתם.  לטענת המבקשת, בהסכם נקבע כי חובת תשלום אגרות השילוט לעירייה בגין הפרסום על המתקנים תחול על החברה. כמו כן הוסכם, לטענתה, כי המבקשת תשלם לחברה את סכומי האגרות אשר תשולמנה לעירייה, וכי במידה שהחברה לא תשלם לעירייה סכום כלשהו, או במידה והעירייה תחזיר לחברה סכומים כלשהם אשר גבתה ממנה, תהא המבקשת זכאית להחזר אותם כספים מהחברה.

ביום 1.1.2004 ניתן צו כינוס כנגד החברה המשיבה, וביום 2.12.2004 ניתן צו לפירוקה.

לטענת המבקשת, הגיש כונס הנכסים נגד עיריית ירושלים בקשה להורות לעירייה להשיב לחברה סכומים ששולמו לעירייה ביתר. משכך, אם וככל שיקבל סכומים מהעירייה כאמור, הרי שיהיה על הכונס להשיב למבקשת את הסכומים המתייחסים לתשלומי אגרות השילוט ששולמו על ידה לחברה עפ"י ההסכם כאמור משנת 1999.

לאחר קריאת טענות הצדדים, ותגובת הכנ"ר, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אותו חוב בגין תשלומי האגרות לו טוענת המבקשת, מקורו בהתחייבות חוזית של החברה מכוח חוזה שנחתם בינה לבין המבקשת בשנת 1999, בטרם כניסת החברה להליכי כינוס ופירוק. מתגובת הכונס עולה כי המדובר בתשלומי אגרה בתקופה שמיום 18.9.1997 ועד ליום 31.5.2001.  עסקינן אם כן בטענת חוב של נושה מכוח זכות אובליגטורית כנגד החברה, שקמה לו, לכאורה, בטרם נכנסה החברה להליכי חדלות פירעון. משכך, ברי כי על המבקשת לפעול כשאר נושי החברה, ולהגיש תביעת חוב כדין .

המבקשת מפנה להסכם פשרה שחתמה עם הכונס ביום 25.10.2004. סעיף 2 להסכם הפשרה קובע:

"הסכם זה אינו מהווה ויתור כלשהו של המשיבה על טענותיה לפיהן אם כונס הנכסים יקבל החזרים כלשהם מעיריית ירושלים בגין אגרות שילוט ששולמו לטענתו על ידי החברה ביתר בגין אגרות שילוט ששולמו לטענתו על ידי החברה ביתר בגין ההסכם שבין החברה לבין מקסימדיה, בין בדרך של קיזוז, בין בדרך של תשלום ובין בדרך אחרת כלשהי, תהיה המשיבה זכאית לקבל אותם החזרים מכונס הנכסים, בהתאם להוראות ההסכם בינה לבין החברה, בגין תשלומי אגרות שילוט שהיא שילמה לפוסטרמדיה בתקופת ההסכם בין הצדדים ובניכוי חלק יחסי מהוצאות המשפט, דהיינו אגרת משפט ושכר טרחת חברת "דראל", זאת ככל שהדבר אינו מהווה העדפת נושים על פי הדין."(ההדגשה שלי - ו.א.)

טוענת המבקשת, כי הסכם הפשרה מקים למבקשת זכות חוזית כלפי כונס הנכסים, לקבלת החזרי אגרות שילוט שכונס הנכסים יקבל מהעירייה. לא אוכל לקבל טענה זו. לצורך זאת, גם לא נזדקקתי לטענות הכונס לפיהן אין להסכם קיום עצמאי ללא הסכם הזיכיון שבין החברה לבין עיריית ירושלים. המדובר בכספים המגיעים לטענת המבקשת בגין התקופה טרם נכנסה החברה לכינוס ופירוק, בהתאם להוראות הסכם משנת 1999. זכאותה של המשיבה לקבלת החזרים כלשהם להם היא טוענת בגין תשלום האגרות - עליה להתברר במסגרת של תביעת חוב רגילה כשאר הנושים הרגילים.  כל אפשרות אחרת, תיצור העדפת נושים, הפסולה על פי הדין.

לסיכום, לא מצאתי להיעתר לבקשה זו. בנסיבות העניין,  אין המבקשת שונה מיתר הנושים הרגילים של החברה, ומשכך, לפי עקרון השוויון בין הנושים, הרי שעליה להגיש תביעת חוב כדין. הבקשה נדחית, מכל אותם נימוקים שציינתי.

המבקשת תישא בהוצאות הכונס ושכר טרחה עו"ד בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. 

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

היום כא' באייר, תשס"ה (30 במאי 2005) בהעדר הצדדים.

תפארת